בפרשת בשלח למדנו שעם ישראל היה צמא למים עד שהגיעו כמעט לכפירה בה'. ושואל רבינו האור החיים הקדוש מדוע עשה ה' כך, שהביא את כלל ישראל אל הניסיון הגדול הזה של צמא למים, אשר דבר זה וכדומה עלול להוליד כפירה חס ושלום???

ומתרץ רבינו הקדוש יסוד נורא, וזה לשון קודשו: 'כי ה' ניסה אותם, להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש. ותמצא, שנתחכם ה' על הדבר ולא נתן להם 'מן' יום לחודש, אלא דבר יום ביומו, ואשר על כן מנע מהם הנס עד שיתחננו למול קונם וישמע צעקתם'. עד כאן לשון קודשו.

כלומר: ה' רוצה שיחיו עם אמונה וציפיה תמידית אליו, וידעו שעל כל צעד ושעל צריך תפילה, ולא להתרגל שאבינו שבשמים כבר יסדר את הענין שאנו צריכים, ויתן לנו בלי תפילה. אלא רק על ידי תפילה וציפיה יומיומית לחסדי ה', יתן לנו את צרכינו ומשאלותינו, וזה במטרה לחזק את הקשר והחיבור בין ישראל לאבינו שבשמים.

ומוסיף רבינו הקדוש ומבאר, שזו היה הטעות של עם ישראל, שחשבו שאין צורך להתפלל כי היות שה' נמצא איתם, והביא אותם למדבר, בוודאי גם יספק להם את כל צרכם.

וכך מופיעה הקושיא בלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'ראיתי לתת לב, איך עם ה' הרואים דברים המופלאים והנוראים במצרים ועל הים ובמדבר, יטעו בדבר ולא יצעקו אל ה', והלא הם המכירים תועלת הצעקה, כי שמע את נאקתם במצרים'???

ומתרץ רבינו הקדוש, וזה לשונו הקדושה: 'ואולי, כי דעתם היה שאין צורך לתפילה על הדבר כל שה' ישנו בתוכם, כי אחר שהביאם למדבר, פשיטא שלא הביאם אלא לספק צורכם, שאם לא כן הלא המה אבודים ולא יצטרכו לתפילה'. עד כאן לשון קודשו.

ובפרשתינו פרשת חוקת כותב רבינו הקדוש: 'ה' חפץ שעיניהם יהיו תלויות לאלקים יושב בשמים, על מחייתם ועל כל צורכיהם, באין מבטח זולתו, כדי שיהיה לבם תמיד באין הפסק קרוב לה', כבן המצפה לשלחן אביו ערב ובקר ובכל עת וזמן'.

[אור החיים חוקת פרק כא פסוק ח. בשלח פרק יז פסוק ג]

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.